מוסמן ואח' נ' כלל גמל בע"מ ואח'

פסק דין

1.תביעה בגין נזקים אשר נגרמו לתובעים בעטיו של עיכוב בביצוע פעולת העברת כספים בין קופות גמל.

2.לטענת התובעים – ביום 6.10.08 ביקשו להעביר את כספי תובע 2 המושקעים בקופת הגמל "תמר" לקופת הגמל "אשכולות". הנתבעות, ביחד או לחוד, התעכבו בביצוע העברת הכספים. כתוצאה מכך נגרם לתובעים הפסד כספי בסכום של 27,331 ₪.

3.לטענת נתבעת 2 - ביום 6.10.08 הגיע תובע 2 אל הבנק וקיבל ייעוץ פנסיוני מאת עובד הבנק, אנואר גנטוס. במסגרת הייעוץ התקבלה החלטה להעביר את מלוא היתרה הצבורה בקופת הגמל "תמר", המנוהלת באמצעות נתבעת 1 לקופת הגמל "אשכולות" (מסלול שקלי-טווח קצר) המנוהלת אף היא ע"י נתבעת 1. תובע 2 חתם על המסמכים הנדרשים. על אף שתובע 2 התבקש לעשות זאת מראש, הנ"ל לא הביא עמו תעודת זהות עדכנית; בשל דיני איסור הלבנת הון התבקש תובע 2 לשוב לבנק עם תעודת זהות עדכנית. הדבר בוצע ביום 9.10.08. או אז הושלמה ההוראה להעברת הכספים בין הקופות. על פי סעיף 5 לתקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (העברת כספים בין קופות גמל), התשס"ח – 2008 ובהתאם לחוזר גופים מוסדיים 2008-9-11 "העברת כספים בין קופות גמל", נדרשת ההעברה להתבצע בתוך 20 ימי עסקים. ההעברה לא בוצעה מסיבה שאינה ידועה לנתבעת 2. האחרונה עשתה כל שביכולתה בכדי לברר את סיבת העיכוב ובכדי לפעול לביצוע מיידי של העברת הכספים; משהועברו לבסוף הכספים פעלה נתבעת 2 אף למתן פיצוי בגין ההפסדים שנגרמו. בחודש אוקטובר 2009 ניתן פיצוי בידי נתבעת 1 בסך של 4,723.48 ₪. לאחר קבלת הפיצוי בדק היועץ הפנסיוני כי הפיצוי ששולם אכן משקף את מלוא ההפסד שנגרם לתובעים, לרבות תוספת ריבית פיגורים ולרבות ריבית והצמדה.

4.נתבעת 1 לא הגישה כתב הגנה, למרות שהוגשה בקשה למחיקה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית.

5.בדיון שהתקיים בפניי התייצבו והעידו התובעים, נציג נתבעת 1 והיועץ הפנסיוני מטעם נתבעת 2. נציג נתבעת 1 לא חזר על טענתו בדבר העדר סמכות עניינית (להרחבה בעניין זה, ראו: בש"א (שלום ראשל"צ) בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אסתר רוזנס, החלטה מיום 22/6/09, פורסם במאגר משפטי; ת"ק (שלום עכו) 09-03-6535 סאלח חסן נ' כלל גמל בע"מ, פורסם במאגר משפטי). בשל העובדה שנתבעת 1 לא הגישה כתב הגנה מסר נציגה את דבריו בתחילת הדיון על מנת שהצדדים האחרים יוכלו לגבש דעתם ועמדתם בהתאם.

נציג נתבעת 1 טען, כי תובע 2 ביקש לראשונה להעביר את הכספים בין הקופות ביום 6.10.08. הטפסים לא הועברו לידי נתבעת 1. תובע 2 נאלץ לחתום בשנית על בקשת ההעברה ביום 6.11.08. הכספים הועברו בין הקופות ביום 30.11.08. על פי תקנות הניוד, נדרשת היתה ההעברה להתבצע עד ליום 10.11.08 בהתאם לבקשה הראשונה להעברת הכספים מיום 6.10.08. לאור העיכוב, תובע 2 פוצה בסכום של 4,723.28 ₪ על אף שנתבעת 1 לא קיבלה את טפסי הבקשה הראשונה. נציג נתבעת 1 נפגש עם תובע 1 והסביר לו את אופן החישוב. הפיצוי כלל את הפרשי התשואות בצירוף ריבית והצמדה. נציג נתבעת 1 הסביר, כי העיכוב בקבלת הפיצוי נבע עקב עומס עבודה בלתי סביר שנגרם בעקבות המשבר הכלכלי העולמי, ופניות לקוחות רבים לניוד כספם בין קופות שונות.

תובע 2 הבהיר, כי היתרה הצבורה בקופת הגמל "תמר" עמדה על סכום של 147,841 ₪. ביום 30.11.08, עת הועבר הכסף לקופת הגמל "אשכולות", עמד הסכום על 120,510 ₪. סך התביעה חושב ע"י הפחתת הסכום שהועבר מן היתרה הצבורה בעת בקשת ההעברה. התובעים קיבלו את סכום הפיצוי לאחר יותר משנה. לשם קבלת הפיצוי טרחו התובעים רבות באמצעות טלפונים, נסיעות ופגישות עם נציגי הנתבעות.

היועץ הפנסיוני חזר על טענתו לפיה תובע 2 פוצה על נזקיו.

6.עיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, לרבות במסמכים שצורפו במהלך הדיון, שמעתי את דברי הצדדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, סבור אני כי יש לקבל את התביעה בחלקה.

אין מחלוקת על כך שנתבעת 1 כשלה בהתנהלותה בטיפול בבקשת התובעים להעברת הכספים. ברם, תובע 2 פוצה בגין נזקיו הממוניים. בהקשר זה לא צלחה דרכם של התובעים להוכיח כי הפיצוי אותו קיבל תובע 2 חושב באופן שגוי, בהתאם לנטל ההוכחה המוטל עליהם.

בהקשר זה יוער, כי ההשקעה בקרן נאמנות אינה דומה להנחת הכסף בקופסא. בכגון דא כבר לימדנו בעל תוספות יו"ט (מגדולי אשכנז במאות 15-16) בפירושו למסכת כתובות, פרק יג, משנה ב – "...שזה שמניח מעותיו על קרן צבי הוא מזומן להפסיד שהצבי ירוץ קל חיש ולא יוכל להשיגו".

אמנם דומה שקופת גמל אינה עתירת סיכון כקרן צבי, אך על כל פנים אופן חישוב הנזק הממוני על-ידי התובעים לא נטל בחשבון, את אבדן הכספים וההפסדים שהיו נגרמים להם בקופת הגמל 'תמר' במהלך ימי העסקים שטרם ההעברה, ואף בקופת הגמל 'אשכולות' אילו היו מועברים הכספים במועד.

עם זאת, יש לתת את הדעת לאופן ההתנהלות הכולל. כספי תובע 2 היו אמורים לעבור מקופה לקופה לכל המאוחר ביום 10.11.08 העברת הכספים נעשתה בעיכוב. העיכוב גרם להפסדים נוספים אותם ניתן היה למנוע. סכום ההפסדים שולם ביתר לתובע 2 כפיצוי. אלא שבטרם קבלת הסכום נאלץ תובע 1 לעבור מסכת תלאות בלתי מבוטלת עליה העיד בבית המשפט וכאבו נשמע בכל מילה שיצאה מפיו. סכום הפיצוי הנטען התקבל רק בחודש אוקטובר 2009 לאחר כשנה ממועד הבקשה להעברת הכספים. עוד קודם לכן, ביום 31.5.09, נאלצו התובעים להגיש את תביעתם הנוכחית ובשל העדרו של תובע 2 מן הארץ אף נדחה הדיון בתביעה. לא מן הנמנע כי אלמלא דרישותיו החוזרות ונשנות של תובע 1 לרבות הגשת התביעה הנוכחית היה התשלום מתעכב אף יותר וספק אם היה משולם בגובה הסכום ששולם בפועל. אין מקום אפוא לבטל את עוגמת הנפש הרבה שהיתה מנת חלקם של התובעים ובפרט של תובע 1 אשר הפקיד את כספו שנחסך במשך שנים לטובת בנו תובע 2 והיה עליו לנקוט במאמצים חריגים על מנת שתובע 2 יזכה לקבל את הפיצוי בגין הנזק הממוני שנגרם לו עקב עיכוב בלתי מוצדק בהעברת הכספים. ראוי אף לזכור כי נתבעת 1 לא טרחה להגיש כתב הגנה.

בנסיבות אלה, סבור אני, כי על נתבעת 1 לפצות את התובעים בגין עוגמת הנפש הרבה שהיתה מנת חלקם טרם התקבל סכום הפיצוי בגין הנזק הממוני.